The New Liberal Party Of Israel

התנועה הליברלית החדשה היא תנועה על-מפלגתית הפועלת להגדלת חירותם של אזרחי ישראל בתחום האזרחי והכלכלי ברוח הליברליזם. חירות הפרט, לתפיסתנו, היא תנאי היסוד לקידומה החברתי והכלכלי של ישראל. רק חברה חופשית וסובלנית, בה זכויות הפרט של כל אדם מכובדות וכל אזרח רשאי להתוות את דרכו כרצונו ומבלי לפגוע בזכותו הדומה של האחר, יכולה להיות משגשגת ואיתנה.
עקרונות יסוד

זכות הקניין – איכות חייהם של אזרחי ישראל מכל שכבות האוכלוסייה קשורה קשר הדוק בחירותם הכלכלית. שגשוגה החברתי של מדינת ישראל תלוי יותר מכל בכיבוד ריבונות האזרח על גופו, רכושו ופירות עמלו, וזכותו לשמרם ולעשות בהם כרצונו כל עוד אינו פוגע בזכותו של הזולת לנהוג באותו האופן.

חירות האדם – חברה מודרנית, ליברלית ותוססת תלויה בחופש הביטוי והעיתונות, חופש התנועה, חופש המחשבה והאמונה, חופש ההתאגדות וחירותו של האדם משרירות ליבו של הממשל כל עוד לא פגע בגופו או ברכושו של אחר. תפקידה של הממשלה הוא לשמור על חירות אזרחיה, על מנת שיוכלו לחיות את חייהם באופן חופשי, ללא חשש מאלימות ומכפייה, מצד הממשלה או מצד אזרחים אחרים.
כלכלה
א. פותחים את המשק לתחרות.

שחרור המשק הוא הדרך הטובה ביותר להילחם בריכוזיות, באבטלה וביוקר המחייה. מקור המונופולים והקרטלים בישראל, רובם ככולם, בחקיקה ממשלתית הפוגעת בחופש העיסוק ובתחרות. בישראל חומה רגולטורית בצורה בת עשרות אלפי עמודים המונעת מיזמים, מקומיים וזרים, לפעול ולהתחרות בגופים המשקיים הגדולים, החל מ"חוק הספרים" וכלה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים. מגזר הייצור בישראל סובל במיוחד מחקיקה המגבילה את התחרות, בין השאר על ידי מינוי מועצות ניהול וחלוקת מכסות ייצור (למשל חוק תכנון משק החלב המייקר את מוצרי החלב). הסרת הרגולציה תביא לפירוקם של מונופולים וקרטלים כגון: מונופול המלט, מונופול החשמל, מונופול הנמלים, מפעל הפיס, קרטל הבנקים, קרטל חברות הביטוח, מועצות החלב, הזיתים, הצמחים והדבש וכיוצא באלו. ביטול הביורוקרטיה, מכסות הייצור וחסמי הכניסה, בהם גם דרישות רישוי וזיכיון מיותרות תביא לגדילה ניכרת בכוח הקנייה בישראל.
ב. משחררים את קרקעות המנהל ומפשטים את תהליכי הבנייה.

דרושה הפרדה בין דיור למדינה – להוציא את הפוליטיקאים מתחום הבנייה. יוקר המגורים בישראל הוא תוצאה של מעורבות ממשלתית רבה ונרחבת בשוק המקרקעין. באופן ייחודי לישראל, מעל ל-90% משטח המדינה מוחזק בידי גוף ממשלתי – מנהל מקרקעי ישראל. אין תחום כלכלי דומה בהיקף האיסורים, המגבלות, הפיקוח, התכנון הממשלתי והביורוקרטיה כמו ענף הבנייה והקרקעות. מצב זה מונע את גדילת היצע הדירות בהתאם לביקוש ואת התאמת מיקום הבנייה ואופי הדירות לטעמם של הצרכנים. יש להוציא למכרז את כל קרקעות מנהל מקרקעי ישראל, לאפשר בנייה רוויה ועירוב שימושים ולהקל את תהליכי אישור הבנייה בכדי לאפשר באמצעות מנגנון השוק דיור זול לכל אזרח.
ג. מבטלים סובסידיות ותשלומי העברה.

הבסיס לערבות הדדית ולעזרה יעילה לאלו הנזקקים לכך באמת, ולא לאלו המחזיקים בהשפעה פוליטית, הוא שיתוף פעולה מרצון בין אזרחים חופשיים. תשלומי העברה וסובסידיות מחד לוכדים רבים במעגל העוני ומאידך מכבידים את עול המיסים ומייקרים את המחייה עבור כלל האוכלוסייה. מענקים ממשלתיים ניתנים על פי רוב למפעלים מפסידים ולא יעילים או לתאגידים גדולים המפעילים שדלנים, ולצורך מימונם הממשלה מטילה מיסוי נוסף המכביד על כלל הציבור. בעיית העוני לא תיפתר על ידי חלוקת קצבאות וצמיחת המגזר העסקי לא תקודם ע"י חלוקת כספים.
ד. מפריטים נכון חברות ממשלתיות.

המגזר הפרטי, שהוא יזמי ויצרני מתפקד כקטר הנושא את המשק ובו תלויה איכות החיים בישראל. המשק הישראלי נושא בעול מגזר ציבורי מנופח, השואב כמעט מחצית מהתמ"ג של מדינת ישראל. חברת החשמל נושאת בחוב של עשרות מיליארדי שקלים. הנמלים והרכבת מספקים שירות מסורבל ונגועים בנפוטיזם ושחיתות. הדרך היחידה לפתרון בעיות אלה מן היסוד הוא להפריט חברות אלה. הפרטה נכונה לא נעשית על ידי העברת גרעיני השליטה למקורבי הממשל אלא על ידי הנפקה בבורסה של מניות החברה לציבור.
ה. משחררים את המשק מאחיזת ההסתדרות וועדי העובדים החזקים.

חוקי התאגדות הוגנים, שאינם נותנים כוח לא מידתי בידי וועדי עובדים, חשובים לתפקוד המשק ככלל והמגזר הציבורי בפרט. תופעת גלי השביתות המשתקות את המשק כל מספר שנים פוגעת ביציבות המשק, הופכת את אזרחי ישראל לבני ערובה ומביאה לתגמול העובדים שלא על פי תרומתם אלא בהתאם ליכולתם לגרום נזקים. שביתה היא זכותו של כל אדם מתוקף בעלותו על גופו וחופש ההתאגדות, אך לא ייתכן כי עובדים שובתים, על אף הנזק הרב שהם משיתים על אזרחי ישראל, יזכו לחסינות מפני תביעה בגין נזקי הפרת חוזה העסקתם במסגרת השביתה. ביטול שיטת החסינות יביא את וועדי העובדים להפנים את עלויות השביתה ולשקול באופן ראוי את השימוש בה. הקטנת כוחם של ועדי העובדים החזקים תאפשר תפקוד אמין ויעיל יותר של המגזר הציבורי ותגדיל את מספר מקומות העבודה במשק.
ו. מפחיתים את נטל המס.

מיסים נמוכים מאפשרים ליזום, לעבוד וליצור בחופשיות וכך מגדילים את רווחת כל שכבות החברה. מאידך, רמת המיסים הגבוהה בישראל פוגעת באזרחים, מעודדת הגירה שלילית, מטפחת כלכלה שחורה, גורמת לעליית מחירים ומרתיעה הון זר מלזרום למדינה. מערכת המיסים בישראל מסובכת ביותר וכוללת שלל סעיפי פטור וזיכוי ממס לקבוצות לחץ שונות אשר מעוותים את המשק. הפחתת מיסים תאפשר צמיחה כלכלית ותגדיל את יכולתם של אזרחי המדינה לדאוג לעצמם וזה לזה. לצד הפחתת מיסים יש לפשט את קוד המס ולבטל את כל סוגי הפטור ממס במטרה להקטין את המשאבים הנדרשים לגביית המיסים ואת התמריץ להעלים מס, ולאפשר רמת מיסוי אחידה ונמוכה. בפרט בתחום הפיננסים יש להשוות את תנאי המיסוי בין כל אפיקי החיסכון, כך שלא יינתן יתרון ראשוני לקופות גמל או תכניות חסכון מטעם גופים מוסדיים מסוימים לעומת חיסכון בניהול אישי או בגופים עצמאיים.
ז. הופכים את ישראל לאזור סחר חופשי.

חופש המסחר הוא תנאי יסוד בעידן המודרני לכלכלה איתנה. הגבלת המסחר מטיבה עם קבוצות בעלי עניין בלבד ופוגעת בכלל האזרחים. יש לבטל את הפרוטקציוניזם הנהוג כיום עבור תעשיות "מקורבות" ולהפוך את ישראל לאזור סחר חופשי, כלומר ביטולם של כל המכסים, מכסות הייבוא, איסורי הייבוא, ודרישות התקינה הייחודיות ממכון התקנים הישראלי עבור כל מוצר ומוצר אף אם כבר יש לו אישור מהגופים המקבילים בארה"ב או באיחוד האירופי.
ח. משחררים את שוק העבודה.

שוק עבודה גמיש המכבד את חופש החוזים מגדיל את פריונם ושכרם של כלל העובדים. חוקי עבודה המקשים על מעסיקים לשכור ולפטר עובדים או מגבילים את יכולת העובד והמעביד להגיע להסכם עבודה כראות עיניהם פוגעים בכדאיות העסקת העובדים מלכתחילה ולכן פוגעים בראש ובראשונה בעובדים החלשים ביותר. מוסד הקביעות בשירות הציבורי הביא לכך שעובדים רבים הפכו ל־"מסמר בלי ראש", כלומר, לא ניתן לפטרם או אפילו להעבירם תפקיד. הדבר פוגע פגיעה קשה באיכות השירות הממשלתי- יש לבטל את מוסד הקביעות ולהעסיק עובדים בהתאם לצורך בהם. על שוק העבודה הישראלי להתבסס על חוזים ולא על תקנות ואיסורים. שוק עבודה גמיש יקל על השכבות החלשות באוכלוסייה להשתלב במעגל התעסוקתי.
ט. מנהיגים מדיניות תקציבית ומוניטרית אחראית.

איזון תקציבי, מטבע יציב ושערי חליפין חופשיים הן אבני יסוד של צמיחה כלכלית בריאה. הדפסת כספים וגירעונות תקציביים אינם הדרך לצמיחה ארוכת טווח והם מביאים להגדלה חסרת אחריות בחוב הלאומי, שחיקת חסכונות הציבור ועיוות המשק. יש לקדם רפורמה שתפחית את יכולתו של בנק ישראל לחולל אינפלציה ולבצע ספקולציות מט"ח על גבו של הציבור, ותפחית את תלותו של המשק בהחלטותיה של ועדת אנשים מצומצמת. נוסף על כך, יש למסד מנגנון חוקתי האוסר על מדיניות הרסנית של גירעון כרוני, על ידי חיוב הממשלה בהפחתת הוצאות אוטומטית וצמצום קבוע של נטל החוב עד חיסולו.
י. מצמצמים את משרדי הממשלה.

מנגנון ממשלתי מצומצם ושקוף הוא תנאי מקדים לממשל תקין, לכן יש להגביל במסגרת חוק יסוד הממשלה את מספר השרים. כפועל יוצא מכך יש לצמצם את סמכויותיהם של משרדי הממשלה השונים, לבטל משרדים מיותרים, לאחד את המשרדים שנותרו, ולבטל את האפשרות למנות שרים בלי תיק. זהו צעד חשוב לניהול יעיל ושקוף יותר של הממשלה, צמצום ניכר בעלות המנגנון הממשלתי ושיפור השמירה על עקרון הפרדת הרשויות (כיום, מעל רבע מחברי הכנסת ממלאים תפקיד של שרים או סגני שרים בממשלה, דבר הפוגע בהפרדת הרשויות בין הרשות המבצעת למחוקקת). כל חריגה משמעותית ממבנה ממשלה פשוט הכולל את 6 משרדי הממשלה העיקריים: משרד האוצר, משרד הפנים, משרד המשפטים, משרד הביטחון, המשרד לביטחון פנים ומשרד החוץ מהווה ביטוי לניוון מערכת הממשל, בזבוז כספי הציבור וסיבוך ביורוקרטי מיותר.
חברה
א. מאפשרים בחירה בחינוך.

חירותם של ההורים לבחור את מוסד הלימודים של ילדיהם ולהשפיע על תכנית לימודיו היא הבסיס לחינוך איכותי. מערכת החינוך הישראלית סובלת מהיותה ריכוזית ומנוהלת לחלוטין על ידי פקידי הממשלה. בין בתי הספר אין כל תחרות חופשית וארגון המורים מונע כל רפורמה בחינוך. על כן יש לאמץ את שיטת השוברים בה כל הורה בוחר עבור ילדו את בית הספר בו ילמד – וכל יזם רשאי להקים בית ספר חדש ולהתחרות על לב ההורים.
ב. מפריטים את הדת מהמדינה לפרט ולקהילה.

דת היא עניין פרטי שבין אדם לאמונתו.מעורבות הממשלה במוסדות הדת גרמה לרגשות איבה בין חילוניים ודתיים, כפייה מיותרת, השחתת תדמית הדת בציבור ובזבוז כספים משווע. נישואים הם עניין שבין אדם לאדם וניתן להסדירם באמצעות חוזים וטקסים בהם בוחרים בני הזוג, כפי שהיה משך אלפי שנים. לאחר הפרטת שירותי הדת וביטול רישום הנישואים יש לסגור את משרד הדתות.
ג. שמים סוף ל"מלחמה בסמים".

לאדם בוגר בחברה חופשית בעלות מלאה על גופו, ובכלל זאת הבחירה אם לצרוך או לא לצרוך סם היא שלו ושלו בלבד. המלחמה בסמים נחלה כישלון חרוץ בהשגת מטרותיה ותעשיית הברחות הסמים שהתפתחה בחסותה מחוללת פשיעה נרחבת, מרתקת משאבים מהמשטרה, מצה"ל וממערכת המשפט, ופוגעת בכך ביכולתם להגן על האזרחים מפני פשעים אלימים. יש להפסיק מדיניות הרסנית זו על ידי רפורמת לגליזציה מלאה לסמי הקנאביס לצד שינוי יחס החוק לצרכני סמים נרקוטיים מפלילי לבריאותי-מנהלתי ("דה-קרימינליזציה").
ד. מתקדמים באחריות לצבא מקצועי.

צבא מקצועי יהיה חזק יותר, מוסרי יותר ומועיל יותר לחברה הישראלית. מודל גיוס החובה הוא מודל מיושן המתאפיין ב"הקטנת ראש", מורל נמוך, חוסר מקצועיות ויחס מזלזל כלפי חיילים שגויסו מכוח חוק ואינם בהכרח מתאימים לשירות הצבאי. באופן זה הכוח הלוחם 'מבלה', בטרם ישתחרר, מחצית משירותו בהכשרות (כשהכשרת הפיקוד הזוטר חפוזה במיוחד בהשוואה לצבאות אחרים) והיקפו קשור קשר גורדי בגודלם המשתנה של מחזורי הגיוס, ולא בצורך המבצעי הקיים. המערך העורפי אדיר מימדים, בזבזני וסובל מאבטלה סמויה כמו גם מבעיות משמעת ותפקוד הנובעות באופן ישיר מאופי הגיוס הכפוי, דבר השומר את בתי הכלא הצבאיים גדושים. כיום, קרוב למחצית ממחזור הגיוס אינו מקרב מגזרים ציוניים המתגייסים לצבא, דבר הגורם למתחים פנימיים הפוגעים בחוסן החברה. כשליש מקרב המתגייסים אינם משלימים את שירותם ונפלטים מהצבא. הדרך האחראית לצבא מקצועי וחברה אזרחית עוברת בקיצור הדרגתי ומפוקח של שירות החובה ובהנהגת מודל גיוס סלקטיבי לצד תשלום מלא וראוי למשרתים.
ה. אומרים לא למאגר הביומטרי.

פרטיות היא חלק בלתי נפרד מזכות האדם לחירות. לא תיתכן חברה חופשית מבלי שיוכל כל אדם לחיות את חייו לפי דרכו ורצונותיו ללא מעקב ופיקוח מצד השלטון. לפיכך אין מקום לניטור פעולות האדם במרחב הציבורי, במרחב האינטרנטי ובמרחב הפיננסי משום שכל אלו פוגעים פגיעה קשה בזכות האדם לחירות. בתוך כך, יש לעצור את התכנית להקמת המאגר הביומטרי, שתכפה על אזרחי ישראל למסור את נתוניהם הביומטריים בניגוד לרצונם, בוודאי נוכח השימוש לרעה שנעשה בעבר במאגרי מידע ציבוריים והפוטנציאל הרב והמגוון לשימוש לרעה שבא יד ביד עם הקמת מאגר זה. כידוע, שחיתות ועיוותי דין משטרתיים, בהם גם שתילת ראיות, אינם למרבה הצער בגדר אגדות ילדים במחוזותינו. כאשר שיעורי ההרשעה בפלילים בישראל קרובים ל-100%, קיים חשש כבד להפללת חפים מפשע שתיעשה קלה בהרבה בעזרת המאגר הביומטרי. מעבר לכך, יש לשער שהמאגר ידלוף כפי שנלמד מניסיון העבר במאגרים ממשלתיים רגישים קודמים, דבר אשר יפשט את זיהוים של ישראלים על ידי גורמים עוינים בארץ ובחו"ל.
ו. הופכים את הזנות לחוקית.

בחברה חופשית האדם הוא הבעלים של גופו, והוא רשאי לעשות בו שימוש כרצונו. כל שקורה בהסכמה בין אנשים בוגרים הוא עניינם הפרטי ולא עניינה של המדינה. המלחמה בזנות מונעת מהזונות לפנות למשטרה (מחשש לאבדן פרנסתן) ולכן הן נאלצות לפנות לחסותם של סרסורים. הניסיון להפליל את לקוחותיהם של הזונות פוגע בראש ובראשונה בזונות עצמן, בזכותן על גופן, בפרנסתן ובחופש העיסוק שלהן. האיסור על קיום בתי עסק בתחום הזנות פוגע בחופש ההתאגדות ומונע את ניתוק הזנות מעולם הפשע. סוגיה זו נבדלת, כמובן, מסחר בבני אדם או כפיית עבדות מינית, שהן תופעות אונס ואלימות בהן יש להילחם.
ז. מפרידים את ענף ההימורים מעולם הפשע.

לאדם בחברה חופשית חירות מלאה להחליט כיצד לבלות, להוציא את כספו ולממש את בחירותיו. התנגדות הרשויות לשחרור שוק ההימורים, שנועדה בראש ובראשונה על מנת לשמר את מונופול מפעל הפיס והטוטו, פוגעת בזכות הקניין, גורמת לכך שענף ההימורים נשלט על-ידי הפשע המאורגן במקום על-ידי גופים עסקיים לגיטימיים, הופכת את ממונם של המהמרים ל"הון שחור" וגורמת למהמרים להוציא את הונם מישראל. יתרה מכך, האיסור על פרסום הימורים פוגע בחופש הביטוי. יש לאפשר לכל אדם להפעיל ולפרסם עסקי הימורים, צעד זה ירסק את מקורות המימון של משפחות הפשע, יביא לפריחת התיירות בישראל ויאפשר פעילות חברות להימורים מקוונים בתחומי המדינה. את המועצה להסדר הימורים בספורט יש לסגור, ואת מפעל הפיס יש להפריט.
ח. משחררים את התקשורת וחופש הביטוי.

חופש הביטוי הוא נשמת אפה של חברה חופשית, אין לפיכך כל מקום להגביל את חופש הביטוי על כל צורותיו, כל עוד לא מדובר בהתבטאות הקוראת באופן ברור ומיידי לאלימות. השמירה על חופש הביטוי חשובה באופן מיוחד כשמדובר בנושאים רגישים, שנויים במחלוקת, או שעשויים לפגוע ברגשות חלק מהציבור. יש להביא להפרדה מלאה בין הממשלה לעיתונות בפרט, ולתקשורת בכלל. בכלל זאת, לאפשר לכל אדם להפעיל ערוץ טלוויזיה ללא צורך בזיכיון וללא פיקוח ממשלתי ולאפשר לכל אדם לספק שירותי טלפון ואינטרנט, בארץ ולחו"ל, ללא צורך ברישוי ממשלתי. יש לסגור את משרד התקשורת, את הרשות השנייה, את המועצה לשידורי כבלים ולווין, את מנהלת הסדרת השידורים לציבור ואת המועצה לביקורת סרטים. יש לבטל את אגרת הטלוויזיה ולהפריט את רשות השידור ואת גל"צ, אלו אינם מתפקידיה של המדינה.
נשמע טוב… איך מיישמים את זה?

שוק הרעיונות הוא שוק חופשי והציבור הישראלי חייב קודם להיחשף לרעיונות הליברליים בכדי לאמצם. אם אתה ליברל – אתה חלק מהשינוי! רק מעשים קטנים של תומכי חירות בסביבתם הקרובה יביאו לשינוי גדול, בשביל זה אנחנו פה. בנוסף, אנו מארגנים פעילויות הסברה, תאי סטודנטים, הפגנות, הרצאות ועימותים פתוחים לציבור, נפגשים עם חברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית ופועלים משפטית כנגד הריכוזיות במשק. יש תקווה לחירות.
אני רוצה לעזור!

מעולה! ראשית, צור עמנו קשר בטופס הזה והצטרף לשיחה בדף הרשמי ובקבוצת הדיונים בפייסבוק. אגב, גם נשמח לתרומה… התנועה הליברלית החדשה היא עמותה רשומה (מס. 580552222) וכל החברים בה פועלים בהתנדבות מלאה. אפשר גם לקנות חולצות ובעתיד יונפקו כרטיסי חברות לחברים בתנועה. אפשר גם לעקוב אחרי מדד החופש באתר כנסת פתוחה שם אנו עוקבים אחר פעילותם של חברי הכנסת. מסכים עם עיקרי המצע? מקומך איתנו!